צביקה תמיר
הקהילה הייחודית של גינדי TLV שהתגבשה בקומפלס בשנים האחרונות יוצאת דופן בכל קנה מידה, תל-אביבים שבחרו להתגורר במתחם שהוא הכול – רק לא תל-אביב המוכרת והידועה, הצפופה, מלאת העשן, צפצופי המכוניות והמרדף הבלתי נגמר אחר הזמן, שאף פעם אין מספיק ממנו.
מאת צביקה תמיר ונועם קבאטי
צילומים: דני בכר ונועם קטאבי
העולה במעלה המדרגות הנעות החיצוניות הצמודות לקניון גינדי TLV ברחוב החשמונאים בתל-אביב יכול לחשוב בטעות שהגיע לקומפלקס מגורים בהוד השרון, כפר סבא הירוקה, רמת השרון, קריית אונו, כפר יונה ורחובות ההולנדית. את פני המבקרים מקבלת גינה ציבורית שטופת שמש, מתקני שעשועים לילדים וכרי דשא בכל מקום, בכל פינה. אך הייחודיות הגדולה שמצאנו, יא הקהילה המיוחדת שהתגבשה בקומפלקס שהיה מוכר יותר לפני שנים כמתחם השוק הסיטונאי בתל-אביב.
בשעות אחר הצהריים, סביב השעה 17:00, משפחות צעירות, ילדים משתובבים, ממלאים את הגינה הציבורית. בבקרים אלו הן המטפלות שמסתובבות עם עגלות הפעוטות, על רקע המולת הילדים הבוקעת מגני הילדים הרבים הממוקמים במתחם.
הקהילה הייחודית שהתגבשה בשנים האחרונות במתחם גינדי TLV יוצאת דופן בכל קנה מידה, תל-אביבים שבחרו להתגורר בקומפלס שהוא הכול – רק לא תל-אביב המוכרת והידועה, הצפופה, מלאת העשן, צפצופי המכוניות והמרדף הבלתי נגמר אחר הזמן, שאף פעם אין מספיק ממנו.
המתחם או הקומפלס הזה ייחודי מבחינה ארכיטקטונית. מאחר והפארק והמגדלים מוגבהים מהרחובות הסמוכים, החשמונאים וקרליבך, באמצעות מדרגות נעות, נוצרת תחושה של פארק פרטי. עם זאת בשעות אחר הצהריים הפארק שוקק חיים ומגיעות אליו גם משפחות צעירות משכונות סמוכות דוגמת קריית ספר, שאינן מתגוררות במתחם, לשחק במתקני השעשועים המקורים והמוצלים. כשמדברים עם הדיירים מבינים עד כמה הם מאוהבים בשקט הכמעט כפרי שבו הם חיים, לצד העובדה שירידה במדרגות הנעות הממוקמות בשני צידי הגינה הציבורית – מכניסה אותם ישירות אל תוך החוויה האורבנית התל-אביבית, אליה הם כה רגילים. לצד זה ניתן בקלות לחוש את אווירת הקהילה המגובשת, הכוללת אין סוף קבוצות וואטס אפ, כולל קבוצת "סירי לידה" ופרטים על כך בהמשך וכן קבוצה שבה חברי הקהילה מעדכנים ומעודכנים על חניות שמתפנות בחניון של המתחם.
"עברנו לכאן לפני שנה מלב העיר", אומרת עו"ד נופר לב-שדה (37) שעברה להתגורר במתחם לפני כשנה עם בן זוגה השחקן והמרצה בן סלע (38), השניים הורים לדור בת 9.5 חודשים. "בהתחלה התלבטנו אם זה המיקום שאנחנו רוצים", אומרת נופר, "לא התלבטנו!", אומר בן בחיוך, "נופר הטילה וטו".
למה?
נופר: "אני לא רציתי… אבל כל הדברים הובילו לפה".
בן: "ידענו שאנחנו רוצים מרפסת, מעלית וחניה, זה שלושת הדברים שאנחנו חייבים אותם ולאט לאט…הכול הוביל לכאן".
נופר: "הכל קרוב לנו מצד אחד, מצד שני זה לא מרגיש לנו כמו תל-אביב. יש לנו כאן קהילה, יש לנו קבוצות וואטסאפים. דור נמצאת אצל מטפלת עם עוד ילדה מהמתחם, מהבניין, יש לנו כל מיני קבוצות וואטס-אפ על חניון, לתת חניות אחד לשני, קבוצות וואטס-אפ – אלף כאלו מסוגים שונים".
בן: "הקטע הכי מגניב במקום הזה זה להיות עם ולהרגיש בלי. להיות בלי ולהרגיש עם. אתה בתוך המתחם הזה שהוא כמו פרדס חנה, פתח תקווה, כרכור המתחדשת, אבל אתה יורד במדרגות הנעות האלה ואתה בלב-תל-אביב".
"חיפשנו מקום בתל-אביב שמתאים לילדים. וזה באמת מקום ש…אתה רואה סביבך. כולם ילדים…משפחות צעירות עם ילדים… אתה עדיין בתוך תל-אביב, אתה לא יוצא מתל-אביב", אומרת עו"ד חן ביטון (29) שמתגוררת במתחם יחד עם בעלה אור ביטון (33) שעובד כיזם עצמאי. השניים הורים לריי וליאו – תאומים בני שנה וחודשיים.
"אנחנו דקה מהסנטר, דקה מעזריאלי, דקה מרוטשילד" היא אומרת ומוסיפה, "אולי קצת יותר רחוק מהים, אבל גם רוטשילד לא כזה קרוב לים. אז באמת, אתה בתל-אביב אבל בשקט שלך. אמנם בונים פה, זה לא רעש של תל-אביב. זה רחוק מזה…אין את הצפצופים.. פה בגינה שקט… צעקות של ילדים…."
כיצד באה לידי ביטוי הקהילה המיוחדת שהתגבשה כאן?
חן: "זה ברמה של…הנה הרגע פגשתי אמא ואמרתי "שלום אדם", לבן שלה. ואני מכירה את הילד, את הבן שלה והיא שואלת אותי "איך את מכירה אותו?" ואני עונה: "עם המטפלת הוא מסתובב פה, אני מכירה את כולם. את כל הבניין שלי ובניינים אחרים כאן. כי כולם יורדים לטייל פה!".
"יש פה הרבה מאוד משפחות עם ילדים בגילאים של הילדים שלנו.. זה יוצר אווירה ממש נעימה ונחמדה", אומר שרון זיכרמן (36) יועץ אסטרטגי המתגורר במתחם יחד עם רעייתו רחלי (32) רופאה בבית החולים. השניים הורים לנעמי בת 4.5 ודניאל בת השנתיים.
"כולם באים לגינה אחרי הגן וזה נחמד", הוא אומר, "אני חושב שעוד דבר שהיה נורא נחמד זה שכולם באו לפה באותו זמן – התחלנו באותו זמן לעומת מקומות אחרים בהם גרנו שבהם היו דיירים שגרו בבניין המון זמן והתבססו באזור, לעומתנו שהיינו חדשים ואז זה "לחפש את עצמך בקהילה". פה כל הקהילה קמה באותו זמן",
רחלי זיכרמן: "האמת היא שיש המון פעילויות קהילתיות, לדוגמא יש קבוצת ילדים שיש המלצות על מטפלות או על פעילויות לילדים, על גנים מומלצים..על כל מה שניתן לחשוב שנזדקק לו לילדות הקטנות. חוץ מזה יש דברים מקסימים כמו פרויקט "סירי לידה"…
סירי לידה?
"כשמישהי יולדת, אימהות אחרות או אבות יכולים לבשל ולשלוח אוכל למשפחה הצעירה שגדלה. אחת המשפחות עשתה קבוצת הנחות ענקית לכל התושבים של הקומפלקס והנחות לכל בתי העסק באזור וזה מאוד נחמד".
"בסה"כ אנחנו מאוד מאוד מרוצים" מוסיפה רחלי, "חיי הקהילה מאוד עשירים, הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים מהשכונות הקודמות. יש פה המון משפחות צעירות עם ילדים בגילאים של הבנות שלנו. יש המון פעילויות, כמעט כל אחר הצהריים. יש את הגינה, יש את הקאנטרי העירוני שנמצא כאן למטה ויש בו המון חוגים ופעילויות. אנחנו מתאמנים שם. אנחנו מרגישים שהשכונה מספקת כמעט את כל הצרכים שלנו כמשפחה".
בן סלע מסכם: "מבחינתי אנחנו סוגרים את הבסטה פה לגמרי. חבל שאנחנו בשכירות פה, זה הדבר היחיד שאני מצטער עליו".
